1אל משה ואל אהרן הזכיר אהרן שהרי על פיו יהי׳ כל ריב וכל נגע אדם, אם לטמא אם לטהר.1אדם משמע איש אשה קטן קטנה.2בעור בשרו לפי שעתיד לומר לקמן נגע בראש או בזקן הוצרך לומר כאן בעור בשרו.3שאת לשון מוגבהת כמראה הצל שהוא גבוה ממראה החמה.4ספחת טפלה לשאת וטפלה לבהרת יש בה תולדות שאת גם יש בה תולדות בהרת להצטרף עמה כמו ספחני נא אל אחת הכהונות.5לנגע צרעת שיהיה מקום הנגע בשר לבן כדכתיב מצורעת כשלג וכתיב ומראה הנגע עמק פי׳ לבן.6והובא אל אהרן הכהן אפי׳ בעל כרחו. או אל אחד מבניו אפי׳ בעלי מומים.7אחד האל״ף בפתח.8הכהנים ולא חללים ומניין לרבות כל ישראל ת״ל או אל אחד לרבות כל ישראל א״כ מה ת״ל מבניו הכהנים ללמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן הא כיצד חכם שבישראל רואה את הנגע ואומר לכהן אע״פ ששוטה הוא אמור טמא הוא והוא טמא אמור טהור הוא והוא טהור.1ושער בנגע הפך לבן סימן שהבשר נחלש שהנגע ממית את הבשר ואף הזקנים כמו כן כשמתחלשים שערם מתלבן. אבל אם השער נתלבן קודם שיבא הנגע אין זה סימן טומאה שהרי לא נתלבן מחמת הנגע וכן אמרו רבותינו אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם לאו טהור.2וטמא אתו בדבור.1ואם בהרת לבנה היא אבל אינה לבנה כ״כ שיהא מראה הנגע עמוק מן העור כדכתיב ושערה לא הפך לבן, ועמק אין מראה פרש״י לא ידעתי פירושו כלומר כיון דלבנה היא איך אפשר שלא יהא מראה עמוק. וי״א ועמק אין מראה כמו גבי שחין כדאיתא בתו״כ מניין לרבות השוה לגבוה פי׳ שהנגע שוה לשאר בשר ת״ל ושפלה איננה ה״נ איצטריך ועמק אין מראה מן העור לרבות השוה לגבוה.2ושערה לא הפך לבן ושערה קדמאה לא מפיק ה״א.3והסגיר הכהן ולסוף שבעת ימים יתבונן הכהן אם יהיה בו פשיון כי הרואה דבר תדיר והוא גדול מעט מעט אינו מתבונן בגדלותו כמו באותו שאינו רואה אלא לפרקים.1וראהו הכהן ביום השביעי אינו ממתין שבעה ימים שלמים ללמדך שמקצת היום ככולו.2עמד בעיניו אם העיז וכהה, או כהה והעיז כאילו לא כהה.3שבעת ימים שנית עולה לכאן ולכאן.1והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו וא״ת אם בשלא פשה טהור כ״ש כשכהה טהור, אלא ולא פשה דהכא קאי מהסגר ראשון, והכי קאמר והנה בהסגר שני כהה הנגע שלא פשה בהסגר ראשון, בהא אמר רחמנא וטהרו. ואין לומר דלא פשה הנגע קאי אהסגר שני שהרי כאן פרש״י: הוכהה ממראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה טמא. אך חז״ק דהא אמרינן במגילה אמר קרא והצרוע אשר בו הנגע מי שצרעתו תלויה בגופו, ופרש״י שכל זמן שלא נתרפא ממנה טמא והיינו מוחלט. וגבי טהרה דיליה כתיב והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע יצא מוסגר שטהרתו תלויה בימי הסגר שאם לא ימצא בו בשביעי סימני טומאה שער לבן או פשיון יטהרנו אע״פ שניגעו בעיניו עומד. וי״מ והנה כהה הנגע סד״א הואיל ונשתנה ממראיתו נגע חדש הוא ויהא טמא ת״ל והנה כהה וגו'2וטהרו בדבור.3וכבס בגדיו וכ״ש גופו לפי שעמד בספק טומאה, וכל העומד בספק טומאה אינו נזהר עליה כ״כ.1ואם פשה תפשה, אחרי הראתו ואפילו מיד.1והיא הפכה כתיב ביו״ד.1צרעת נושנת היא מכה ישנה היא זאת ונעשית בריאה מלמעלה, ומלמטה מלאה ליחה שלא תאמר הואיל ועלתה מחיה אטהרנה.1ואם פרוח תפרח הלבין פני הנגע כמין פרח.2מראשו ולא תוך ראשו. ועד רגליו ולא תוך רגליו.3לכל מראה עיני הכהן פרט לכהן שחשך מאור עיניו ומה כהן פרט לשחשך מאור עינו אף היום פרט לשחשך מאור היום. ד״א לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים. מכאן אמרו האיש נראה כעודר ומוסק זיתים והאשה כעורכת ומניקה את בנה.1צרעת הוא לשון זכר דקאי אהבשר החי.1או כי ישוב לעיל קאי, או אם הבשר יהפך ללבן כמו שאמר למעלה בשאת כולו הפך לבן.2או כי ישוב הרי זה בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שהן טהורין אפי׳ מאה פעמים ואפי׳ למראה בוהק.1והנה מראה שפל מניין לרבות את השוה לגבוה ת״ל ושפלה איננה מן העור.1והיא כהה חז״ק אמאי נקט והיא כהה כיון דבתחלת ראייה קאי. וי״מ אאיננה קאי דוגמת תקות ענוים תאבד לעד. וכן הפירוש ושפלה איננה מן העור ואיננה כהה אבל אם כהה פשיטא שהיא טהורה.2והיא כהה כתיב ביו״ד.1נגע הוא בחירק לשון נקבה דקאי אשאת או אבהרת.1ואם תחתיה תעמד הבהרת אע״פ שלא כהתה טהור הואיל ובאת ע״י עלילת שחין או מכוה אינו נגע גמור כל זמן שלא פסק.1או בשר אין חלוק בין שחין למכוה וחלקן הכתוב לשתי פרשיות לומר שחצי גריס שחין וחצי גריס מכוה אין מצטרפין להיות גריס שלם. כדאיתא במסכת חולין גריס חצי פול והוא שיעור טומאה לשחין ולמכוה.1ומראה עמק מנין לרבות את השוה לגבוה ת״ל ושפלה איננה וגו'.1לא פשתה בעור והיא כהה, כהה קאי אלא פשתה פי׳ לא פשתה ולא כהה כמו שפי׳ בשחין.1ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש לאשה.2או בזקן לאיש.1ובו שער צהב מקום שער קשה ממקום בשר חלק ומשנצטהב בידוע שהבשר מת ונחלש.2דק אף השער נחלש ונכחש מכמות שהיה.3נתק מקום שער קרוי נתק שע״י כך השער מתנתק.1וכי יראה אם יראה.1והתגלח לפי שמצינו תגלחת אחרונה בכהן יכול אף זו כן ת״ל והתגלח מכל אדם.2והתגלח לפי שמצינו תגלחת אחרונה בתער יכול אף זו כן ת״ל והתגלח בכל דבר. והתגלח אעפ״י שהוא נזיר.3ואת הנתק לא יגלח פרש״י מניח שתי שערות וכו'. אבל אם יגלח עד הנתק לא יראה הפשיון כי מראה הנגע אינו נראה רק בשערות.1וכבס בגדיו וטהר מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה.2וטהר מפריעה ופרימה ותגלחת וצפרים.1ושער שחר צמח בו וי״ו במקום או דוגמת מכה אביו ואמו ומקלל אביו ואמו, מן הכבשים ומן העזים תקחו, אף כאן או שער עמד בעיניו או שער שחור צמח בו.2טהור הוא הואיל ועומד בעיניו או צמח בו שער שחור לא נחלש הבשר.1ואיש כי ימרט ראשו לא הזכיר קרח באשה לפי שאין ראשה נקרח.1איש אין לי איש, אשה קטן וקטנה מנין ת״ל צרוע בין איש בין אשה קטן וקטנה ואם כן למה נאמר איש לענין שלמטה האיש פורע ופורם ולא האשה. איש צרוע לכל דיני נגע דלעיל קאי כלומר מי שיהיה צרוע באחד מן הנגעים הכתובים למעלה.2טמא יטמאנו בדבור.1והצרוע אפילו כהן גדול שנאמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום כאן בגדיו יהיו פרמים וגו'2בגדיו יהיו פרומים יתאבל על מעשיו שבשביל רוע מעשיו בא לו הנגע.3ועל שפם יעטה להפסיק ריח רע היוצא מפיו שלא להזיק את הבריות.1בדד ישב אסור לשמש מטתו שהתשמיש ממקתו. מחוץ למחנה מושבו שחולי זה ידבק על בני אדם הרגילים אצלו.2מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד הטהור טמא. הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד הטהור טהור.1והבגד רבי יוסי הגלילי אומר למד על הבגדים שהם טעונים שלוח חוץ לג׳ מחנות.2בבגד צמר או בבגד פשתים גבי בגדים הקדים צמר לפשתים לפי שבגד צמר משנגמרה מלאכתו חשוב מבגד פשתים אבל בשתי וערב הקדים פשתים לצמר לפי שהמטוה של פשתים חשוב הוא משל צמר.1או בשתי לשון יסוד המלאכה, כמו השתות ע״ש שהוא יסוד.2או בערב ע״ש שהוא מערב המטוה יחד.1צרעת ממארת לשון חסרון והפסד.1בקרחתו או בגבחתו אבגד ועור קאי נמי שיקרא האדם ממקום שער קרח ושלא ממקום שער גבח, כך יאמר לעור ולבגד במקום שער בקרחתו ושלא במקום שער בגבחתו.1וכבס שנית השנייה לטהרו והראשונה להסיר את נגעו.1לטהרו או לטמאו כהן שהוא מטהרו מטמאו, ואם מת רואהו כהן אחר. שלימא סדרא דפרשת תזריע
